קומיקסאים בחזית ההסברה | 07.04.24
והפעם: אנתולוגית קומיקס חדשה מחפשת לצאת לעולם, בלה רכלין מציירת, חנות ספרים קמה בתדר ועוד
השבוע שוחחתי עם נעם וקסלר ואור מנגד שעומדים מאחורי אנתולוגית קומיקס חדשה המאגדת עדויות מה-07.10. הם צריכים את עזרתכם, אולי תוכלו לתת להם יד?
שמרו על אופטימיות.
-בן מירס
בן: שלום אור ונעם, ספרו לי, איך ואיפה הכרתם?
נעם: הכרנו קצת לפני השביעי. הלימודים בשנקר, קעקועים, ירידים, אינסטגרם וחברים משותפים חיברו ביננו. כשהתחילה המלחמה קמו כל מיני יוזמות - כולם רצו לעזור במה שרק אפשר. אחרי כמה ימים אנשים החלו להתאגד כדי לייעל את העבודה וכך הוקם חמ"ל איור בראשותו של אור.
בן: מה הניע אתכם לפעול לאחר ה-07.10 וכמה זמן לקח לכם להחליט מה לעשות?
אור: מה שהניע אותי היה חוסר הוודאות - רציתי לעזור בכל דרך אפשרית. חמ״ל האיור שהקמתי עם חברים (נעם בניהם) הניב פירות ואפשר לי לעשות בדיוק את זה.
נעם: התחלנו לבד, כל אחד ביוזמה פרטית משלו, ודי מהר החלטנו להתאחד. צוות ה”ניהול” שלנו הורכב מחמישה אנשים. חשבנו על פרויקטים, ניסחנו בריפים והיינו בקשר עם פיקוד העורף וארגוני סיוע. את הבריפים פרסמנו בקבוצות ווטסאפ גדולות של מעצבים ומאיירים ואנשים לקחו על עצמם עבודה. יצא שבאמת עבדנו בלי הפסקה במשך חודשיים–שלושה: הסברה, הנצחה, פעילויות לילדי המפונים ופרויקטים אופטימיים שנתנו תקווה לעתיד.
אור: ההיענות הייתה גדולה. ברגע שחשבנו על משהו התחלנו לבנות לו מערך פרויקט ותוך כמה שעות או ימים דברים החלו לזוז. את הפרויקט הספציפי של העדויות התחלנו אחרי בערך חודש.
בן: אוקי, אז לטובת מי שלא מכיר תוכל לתאר את הפרויקט ומה מטרתו?
נעם: הפרויקט של קומיקס עדויות התחיל מכך שניסיתי לחשוב על רעיון לפרויקט שאני יכולה להתניע, משהו שחשוב לי. הבנתי שאני רוצה לתקשר את הסיפור שלנו לעולם. אני חובבת קומיקס אדוקה ומאמינה שלמדיום הזה יש כוח להעביר רעיונות ותחושות בצורה מושכת ולא מרתיעה. אנשים שלא מסכימים איתנו לא יקראו פוסטים של הסברה, אבל אולי הם כן יקראו קומיקס על סיפורים אנושיים שקרו באמת ומסופרים בצורה אומנותית.
אור: רצינו לתת מענה לבעיית ההסברה הישראלית בארץ ובעולם ולתת קול לנפגעים. להשמיע באופן ישיר, ממקור ראשון ואמין, את העדויות והסיפורים. בלי אג׳נדה פוליטית, בלי אנשים בחליפות שמסלפים את האמת, בלי פילטרים מלאכותיים. להדגיש את האנושיות דרך העדויות ולפרסם אותן בחו״ל.
נעם: אני מאמינה, או לפחות רוצה להאמין, שלקומיקסים האלה יכולה להיות השפעה אמיתית על המציאות ועל התדמית שלנו בעולם. גם אם אתם מתנגדים לממשלה שלנו, אתם לא יכולים להיות עיוורים לפשעים שנעשו לאזרחים שכל חטאם היה לחיות בישראל.
בן: ואיך השגתם את העדויות?
אור: בכל דרך שהצלחנו לחשוב עליה: שלחנו הודעות בכל קבוצת ווטסאפ אפשרית, שרשורים של הודעות, מפה לאוזן ואפילו סטוריז שנתקלנו בהם במקרה.
נעם: חלק מהעדויות גם הגיעו ממש ממקור ראשון: חברים, משפחה ומכרים שלנו, או של שאר האומנים. היו גם עדויות שהוצאנו ממאגרים רשמיים. במקרים כאלה הסיפור הוצג בצורה קצת יותר חופשית כדי לא לזהות אנשים שלא נתנו לנו אישור. בכל מקרה השתדלנו להשיג עדויות מגוונות כמה שניתן.
בן: איך כינסתם את היוצרים והאם הם עבדו יחד במקום אחד, או שכל אחד עבד מרחוק?
אור: התחלנו לשלוח הודעות לחברים שעובדים בתחום ולקבוצות קומיקסאים. בגלל העיסוק הרגיש בעדויות היה לנו חשוב למצוא אנשים שיכולנו לתת בהם אמון. הפרויקט לא היה עובד אם העדויות לא היו מתורגמות “נכון” חזותית.
נעם: פנו אלינו עשרות אומנים, בסוף חזרנו ל-15, שהצליחו בתבונה רבה לתרגם את הסיפורים הנוראיים לקומיקסים חזקים מאוד.
אור: בקשר למקום: עד כמה שהיינו רוצים לעבוד יחד, עם המגבלות של המלחמה זה לא היה אפשרי. מעבר לזה שבתקופה הזו שנינו היינו עסוקים מאוד בעוד פרויקטים של ‘חמ”ל איור’.
בן: היו מגבלות, קווים מנחים או דברים שהיו חשובים לכם, שרציתם שהמשתתפים יקפידו עליהם?
נעם: מבחינה תוכנית ביקשנו שהקומיקסים לא יהיו גרפים מדי. למרות שלדעתי חשוב להראות גם זוועות, הרגשנו שהכוח של הפרויקט הוא בסיפור האנושי ורצינו להתמקד בו.
אור: לא רצינו להרתיע קוראים בינלאומיים מלהרים את הקומיקס, אבל בסופו של דבר היו מקומות בהם אי-אפשר לעדן. אם העדות הייתה גרפית לא ציפינו מהאומן לייפות את המציאות. מה שכן היה חשוב לנו זה שהאומן יבחר בקפידה מה לעביר, כי יש פרטים שעד כמה שהיינו רוצים להכניס, הם לא היו קריטיים לסיפור העדות. מצד שני הרבה מהעדויות היו של חברים או קרובים של הקומיקסאים, לכן גם לא רצינו להגביל יותר מידי.
נעם: בחרנו שהקומיקסים יהיו בשחור-לבן, כדי שיהיה יותר פשוט להוציא אותם לאור. אחרי שראינו את כל הקומיקסים אני חושבת שהבחירה הזו הוסיפה גם לתחושה הכללית של הפרויקט. בנוסף הקומיקסים הם באנגלית - חלמנו בגדול, שנוכל להוציא אותם לאור בארץ ובחו"ל. בפועל הבנו שזה יותר קשה ממה שחשבנו, אבל אנחנו לא מאבדים תקווה. עדיין מחפשים איך להוציא אותם לאור - בין אם אינטרנטית, בספר או בעיתונים - כל דבר שיעזור לשחרר את הסיפורים האלה לעולם.
אור: לגבי סגנון, הינו מאוד פתוחים. חלק מהקומיקסים (למשל שלי) היו מאוד אבסטרקטים עם מעט מאוד טקסט, ואחרים היו קומיקסים יותר קלאסיים. המנעד של הסגנונות מראה עד כמה העדויות שונות ומגוונות, למרות שהן מגיעות מאותו היום. הדבר היחיד שהיה לנו חשוב זה ליצור מהלב - בין אם זה תיאור פיזי אחד-לאחד של העדות או סיפור יותר רגשי.
נעם: בסופו של דבר הקומיקסים לעולם לא יוכלו להעביר את הזוועה. אבל אולי הם יצליחו לעורר הזדהות, אמפתיה כלשהי, שמאוד חסרה מהעולם בחודשים האחרונים.
אור: רצינו להראות אנשים אמיתיים שעברו את הטרור הזה ונינתה להם הזדמנות לספר את הסיפור שלהם. אנשים, לא נתונים יבשים.
בן: הראיתם לעדים את התוצאות?
אור: חלק הראו ועד כה התגובות חיוביות. בעיקר שמחנו לראות כמה העדים מוכנים לשחזר את הזוועות שעברו עליהם כדי שהסיפור יסופר. לכן אנחנו מחויבים להעביר את זה הלאה ככל האפשר.
בן: עכשיו כשסיימתם, מה התוכניות לעתיד ואיך אתם מתכוונים לממש אותן?
אור: הלוואי שיכולתי לומר שסיימנו. אומנם רוב הקומיקסים גמורים אבל בכנות, התוכניות עליהן בנינו להפצה בחו”ל נפלו ברגע האחרון ועם כמה שזה קשה אנחנו מרגישים מחויבים לנושא, לעדים ולקומיקסאים, להביא את היצירה הזו לעולם. כרגע אנחנו מנסים למצוא בתי דפוס, עיתונאים או כל מי שיעזור לנו להפיץ את הפרויקט ונשמח לשיתופי פעולה.
נעם: רק אומר שבאופן אישי אני מאוהבת במדיום הזה ומרגישה שאמשיך לעשות קומיקסים גם בהמשך. יש לי הרבה מה לומר, גם בפן האישי וגם מבחינה חברתית ופוליטית ואני באמת מאמינה בכוחם של אומנות בכלל ושל קומיקס בפרט לחולל שינוי.
בלה רכלין מלמדת ומציירת. בלה התארחה אצל הקומיקסאי האמריקאי דיוויד פינץ' לשיחה קצרה על טכניקת הצביעה שלה ובאילו כלים היא משתמשת (קחו דף ועט, יש לא מעט). לאחר השיחה התיישבו הנוכחים ובמשך שלוש שעות צבעו כל אחד מהם פורטרט של גיבור-העל נייטקרולר. גם אם אתם לא מחובבי הז’אנר ואין לכם מושג מי זה נייטקרולר, לצפות בבלה עובדת זה תמיד מרשים.
—
הרצאה של רון לוין בערב הרצאות של סטודיו 6B. ‘מסיפור אישי לעיצוב קהילתי’, זהו הנושא של ערב ההרצאות במהלכו יעלו שישה מרצים לבמה. רון תספר על ספרה זוכה הפרסים ‘95.94% שלמה’ - קומיקס על אביה, איש צבא לשעבר שכתוצאה מאירוע מוחי סובל מפגיעה בזיכרון. הכניסה חופשית, מספר המקומות מוגבל (15 אפריל, אחד העם 39, ת”א). לפרטים והזמנת מקום »
—
ביקורת חדשה לחגי פלבסקי, והפעם - סרג’יו טופי. בביקורת חדשה שהתפרסמה השבוע בקומיקס ג'ורנל האמריקאי, סוקר חגי את הכרך ה-10 בסדרה המאגדת את כלל יצירותיו של טופי שתורגמו עד כה לאנגלית. בשונה מתשעת הכרכים הקודמים, הספר החדש עוסק כולו בעתיד. חגי מבחין יפה בכך שלא מדובר בעניין פעוט עבור הקומיקסאי האיטלקי, שהעבר הוא מקור ההשראה הגדול ביותר שלו. לקריאה »
—
סדנת עיצוב דמויות לילדים עם נעם נדב. בסדנה מיוחדת וחד-פעמית ילמד נעם איך יוצרים דמויות בקומיקס וכיצד הבעות פנים ומחוות גוף של דמויות מצויירות מבטאות רגשות. לגילאי +8, 50₪ לכרטיס (13 אפריל, מוזיאון הקומיקס, חולון). לכרטיסים »
—
המטמון יוצא לדרך. לאחר שנה וחצי של פעילות, חנות הקומיקס ‘האגם הגווע’ פותחת חנות אחות במתחם התדר. החנות החדשה, ‘מטמון’ שמה, תציע מגוון ספרי יד-שניה, לצד ספרי אומנות ותרבות. בסמוך לחנות נחנך השבוע גם מתחם אירועים גדול ובו צפויים להתקיים קורסים, סדנאות והופעות (דרך יפו 9, בית רומנו, ת”א). לפרטים ושעות פתיחה »
—
קומיקסאים ישראלים מדברים על המצב. כתבתו של לארס פון טורנה העוסקת בהשפעות המלחמה על סצנת הקומיקס העולמית התפרסמה בטגסשפיגל הגרמני. לאחר סקירה מקיפה (ומאוד לא מחמיאה) של קומיקסים פרו-פלסטינים, עובר הכותב לשורה של ראיונות עם קומיקסאים ישראלים המציגים את המצב מנקודת מבטם. מישל קישקה סיפר שגם הוא, כמו יוצרים רבים אחרים, היה בשוק - “לקח זמן עד שיכולנו לשוב לצייר ולחזור לחיים נורמליים.” רותו מודן העידה בצער: “השביעי באוקטובר היה ועודנו אחד מרגעי ההלם הגדולים של חיי.” וגלעד סליקטר אמר בתסכול ש-”התמונה רחבה ומורכבת ומאוד מאכזב לגלות מאיירים שאני מעריך אוחזים בחלק קטן ממנה ורצים להביע את דעתם, מגובים בסיסמאות ריקות.” לכתבה (גרמנית) »
מעצבות מחפשות שותפים לסטודיו, תל אביב (בקצה סמטה סודית על בן יהודה): 20 מ"ר, מואר גדול ומשופץ עם כניסה פרטית, עורפי עם חצר קטנה, קומת פרטר עם חלונות גבוהים. המטבח והשרותים משופצים. ניתן לחלוק את החלל ולכן: 1800₪ לחצי חדר, 3600₪ לכל החלל (המחירים כוללים מע"מ, ארנונה, מים וחשמל). לפרטים: דפנה