כלומייר הוא ילד קטן שחי בקוטב. הוא ומשפחתו הם פינגווינים עם ראשים של ליצנים, ביני לבין עצמי אני מכנה אותם ״דינגווינים״. כלומייר מצייר וכותב ללא הפסקה והדבר שהוא הכי רוצה זה להיות מבוגר. הסיפור מתחיל כשכלומייר מצטרף לאבא שלו, ‘מפיק הלקחים הרשמי של הקוטב’, ליום עבודה.
את הבסיס לסיפור כתבתי כבר ב-2019, כחלק מתערוכה לשבוע האיור (ז״ל) בה לקחנו ספרים שעמדו להיזרק מהספרייה, במטרה לתת להם חיים חדשים. אז עוד עסקתי בעיקר בתכנים למבוגרים ולקחתי את 'פינגו', בתקווה לעשות איתו צחוקים. ישבתי, קראתי את הספר ולא האמנתי איזה זבל אופטימי מוכרים לילדים — הכל שם מתחיל בטוב, ממשיך בטוב ונגמר בטוב! החלטתי למחוק את כל הטקסטים ולכתוב במקומם את הסיפור שלי. כמובן שנהניתי גם למחוק את הראשים של כל הדמויות במסקינג-טייפ ולצייר חדשים (מכאן הגיע עיצוב הדמויות הבסיסי ב-'כלומייר'). השאלה היסודית שהעסיקה אותי אז ושסביבה בניתי את הסיפור הייתה ״למה שזוג הורים יבחר להביא ילד על הקוטב, כשהם יודעים שהקוטב נמס?״.
מאז עברו שנתיים והחלטתי לנער את האבק מהגרסה הקדמונית ההיא של ״כלומייר״, להפוך אותה לספר רציני. לכן בסוף 2020 עזבתי את כל הדייג׳ובז שהיו לי, התחלתי לעבוד על הספר ובמשך שנה שרדתי מחסכונות. חשבתי שזה יהיה ספר קצר, אולי חלק קטן מאנתולוגיה שתכננתי לכתוב, אבל אחרי ששכתבתי הכל, הספר התנפח והתפתח לקומיקס באורך מלא.
'כלומייר' הוא ספר הקומיקס הראשון שלי, ואני עובד עליו כבר שנתיים. מצייר, כותב ומעצב את הפונט בעצמי. מדובר בכמות עבודה לא נורמלית. זו גם הפעם הראשונה שאני מונוגמי עם פרויקט למשך כל-כך הרבה זמן. לכן החלטתי להרשות לעצמי להתפרע איתו ולנצל כל הזדמנות להנות. אחרת הייתי מתייאש מזמן.
יש לי תהליך עבודה כאוטי. אני עובד על הסיפור והציורים בו-זמנית, משכתב ומעדכן כל הזמן. אם יש לי פתרון לבעיה אני מיישם אותו מיד, גם אם הוא שייך לסוף או לאמצע. הספר כל הזמן משתנה. לפעמים אני קם בבוקר מחלום שווה וחייב להכניס ממנו איזו דמות לספר. לפעמים חלק מסרט או סדרה נתקעים לי בראש ואני מוצא דרך לשלב אותם. אני חולה על קולנוע וממש עניין אותי מה יקרה אם אשלב אלמנטים של סרטי אימה, מחזות זמר, סרטי קומדיה ודרמות שוודיות בקוקטייל משונה משלי. הספר הוא שעטנז של כל הדברים שאני אוהב. רציתי שלספר יהיה לוק של תוכניות ילדים טריפיות משנות השישים בהן כולם לבשו תחפושות ססגוניות עם ראשים ענקיים. ניסיתי לעבוד בטכניקה שנותנת לציורים מראה פרוותי. זו טכניקה מאוד תובענית ואני עדיין מנסה להבין איך לצייר אותה יותר ביעילות. אומנם רובו של הספר מאויר דיגיטלית, אבל אני מצייר אותו כמעט כמו שהייתי מצייר באקריליק — שכבה על שכבה, על שכבה, עד שמתגבש האיור הסופי.
השאיפה שלי היא להוציא את הספר במימון המונים בקיץ הקרוב. אין לי מושג איך עושים זה, אבל אני מרגיש שזו הדרך הנכונה. ‘כלומייר’ הוא עוף מוזר, תרתי משמע, והוא אני ללא עוררין. מרגיש לי מאוד טבעי להוציא אותו בעצמי, גם במחיר שהקידום שלו יחרפן אותי מרוב לחץ. הספר כתוב באנגלית, כך שאם יהיה לי שכל או אומץ או שניהם, אנסה למצוא דרך להוציא אותו איכשהו בחו״ל.
כתבתי את הספר בראש ובראשונה בשבילי. כלומייר לוקח כל דבר ללב, ומושפע מאוד מהעולם. משהו בתהליך יצירת הספר אילץ אותי למצוא דרכי התמודדות לכלומייר, ובכך גם עבורי. מסקרן אותי לאן הוא יגיע, ולמי. לאורך כל הדרך חששתי שהספר יהיה קודר מדי, אבל מאז פרוץ המלחמה אני דווקא חושב שהצדדים האופטימיים בו יקרצו להרבה אנשים. לא הייתי אומר שהספר “לא לילדים”, אבל יש בו רגעים כבדים שלאו דווקא הייתי נותן לצעירים להתמודד איתם.
הספר מכיל 100% מהיכולות שלי, והוא בהחלט הראשון מתוך רבים. כמות הדברים שלמדתי לאורך הדרך היא כזו משמעותית, אין סיכוי שלא אנתב אותה לספרים נוספים בהקדם. ◊
