שישי בצהרים, התיישבתי בנחת לשיחת זום, כשמהצד השני, בנינוחות מסוייגת (כתוצאה מטרטורי מקדחה של שכן פעלתן), ישב נעם נדב - חתן פרס ‘עפרון הזהב’ למפעל חיים לשנת 2024, מטעם המוזיאון הישראלי לקומיקס וקריקטורה (ומי שלצד הכותרת הבאמת מרשימה הזו, גם היה פעם המנחה שלי לפרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית). הסיבה שביקשתי מנעם לשוחח היתה התערוכה החדשה שתעלה היום (03 מרץ) לכבוד זכייתו בפרס ותציג מבחר מקיף מעבודותיו, שנעשו לאורך יותר מארבעה עשורים של יצירה.
שבוע טוב,
-בן מירס
כיאה לתערוכת רטרוספקטיבה, ביקשתי מנעם לחזור אחורה ולספר, מהתחלה אם אפשר, איך הגענו עד כאן - “הייתי מספר לך מי היו המורים שלי לקומיקס” החל , “אבל העניין הוא שלא היו לי”.
“בשנות ה-60, כשהייתי קטן, הייתי מקבל חוברות של די.סי, מארוול וכל מיני קומיקסים היסטוריים: יוליוס קיסר, נפוליאון, כאלה דברים” הוא נזכר בחיוך. "לא הבנתי מילה וזה לא הפריע לי - הייתי קורא את הציורים כמו אנלאפבית”. “בשנות הטיפש-עשרה גיליתי את טינטין ואסטריקס”, הוא נעצר לרגע, חושב - “וכמובן גם את מד מגזין. אלה היו שנות ה-70, השנים הגדולות של המגזין! יש לי עדין ארגז עם מלא חוברות מאז”. “אלה היו המורים שלי”, הוא אומר ולאחר השתהות קצרה מוסיף “חוץ מזה, אם היה לי מנטור לקומיקס בארץ, זה רק קישקה. כשראיתי את הפלקטים שלו בעיתון ‘מוניטין’: רחוב בתל אביב, הקיבוץ, רחוב בירושלים העתיקה, והבנתי שזה 'קישקה מבצלאל', החלטתי שגם אני אלמד במחלקה לעיצוב גרפי (שמה הקודם של המחלקה לתקשורת חזותית)”.
למרות שקרא לא מעט קומיקסים לפני כן, החל נעם ליצור קומיקס רק כשהיה סטודנט - “לא עשיתי הרבה” אמר, “אבל אני זוכר שבשנה ב’, בקורס של אבי איזנשטיין וג’וגול (שמעון זנדהאוז), עשיתי עטיפת תקליט ל’סיפורי פוגי’ בקומיקס”. אחרי בצלאל החל לעבוד בסטודיו לאנימציה של רוני אורן בירושלים - ‘פריים ביי פריים’ (“זה היה שם נוראי לכתוב בעברית, אף פעם לא אייתו אותו נכון במכתבים”).
הוא עבד שם שנתיים וחצי ואחרי זמן לא רב קובי ניב הגיע לסטודיו וביקש מרוני ונעם להצטרף לגיליון סאטירי בעיתון ‘חדשות’ בשם ‘חשדות’. ב’חשדות’ (“העיתון הראשון בארץ שהיה בצבע”) נעם קיבל יחד עם יוחנן לקיצביץ' ואלעד דן כפולה שבועית - “היום זה נראה לי פרימיטיבי להחריד, אבל אז זו הייתה חגיגה אמתית!” .שלושתם חלקו את הכפולה ומידי פעם אחד מהם קיבל אותה לעצמו -”עשיתי שם הרבה קומיקסים, עד שב-85 הדף נסגר”.
באותן השנים בערך, קובי ניב החל לעבוד בעיתון הילדים 'כולנו’ (איחוד של ‘דבר לילדים’, ‘משמר לילדים’ ו’הארץ שלנו’). ב’כולנו’ הם שיתפו פעולה: קובי כתב, נעם צייר ויחד יצרו את הקומיקס ‘עולמות של קפטן שוורץ'. “אני מוכרח להתגאות קצת בעצמי” הוא אומר ולא מנסה להסתיר חיוך, “גם יונתן וקסמן וגם יוני גודמן אמרו לי שכשהם ראו את הפרק הראשון של ‘עולמות’ זה עשה להם משהו בפנים, שעזר להם להחליט שזה מה שהם רוצים לעשות בחיים”. כשאמרתי לנעם שזה תמיד התגמול שמבטיחים למאיירים על כל העבודה הקשה, הוא אמר בכנות: “תשמע, הסיבה המרכזית לכך שגם אחרי יותר מ-30 שנים אני עדין ממשיך לעשות את ‘איש הפנדה’ (קומיקס בהמשכים במגזין ‘עיניים’, יחד עם תמיר ראונר), היא שאני רוצה להישאר בתודעה של ילדים”.
אחרי ‘כולנו’ נעם המשיך לאייר לעיתונות. ב-1987 פתח אבנר אברהמי מוסף במעריב בשם המעט משונה ‘יעקב’. “איירתי שם סדרה ראשונה שקראו לה ‘קשרי משפחה’, על שני אנשים קדמונים שיצאו לחפש את האש, וסדרה נוספת בשם ‘סיפורי ראשונים’ - סטריפ שבועי בן שמונה משבצות שעסק בכל פעם בנושא ראשוני אחר: החלוץ הראשון, הטייס הראשון, הטלפון הראשון. למרבה האירוניה, המוסף שבק חיים במלחמת המפרץ הראשונה - “לרווחתם של וותיקי העיתון שלא ידעו איך לאכול אותו”, הוא מוסיף. “אבל למה קראו לו יעקב?”, שאלתי. “אני לא יודע”, אמר מופתע, “צריך לשאול את אבנר אברהמי”.
רציתי לדעת אם היו עוד עבודות שהוא זוכר, נעם חשב לרגע וענה: “היו לי גם קומיקסים ב-’במחנה’. אחרי 12 שנות מילואים בחיל הים עברתי ל’במחנה’. זה גם תפקיד שקישקה סידר לי”, הוא נזכר משועשע.
אחרי דיבורים על מישל קישקה, על עיתון ‘במחנה’ ועל כך ש-”איורים עבור הצבא” לא היו נכללים בקורות חייו של אף מאייר בכיר בכל מדינה אחרת, השיחה שלנו נודדת לעתיד ולפתיחת התערוכה החדשה של נעם - לכבוד זכייתו בפרס ‘עפרון הזהב’ למפעל חיים, המוענק מידי שנה על-ידי המוזיאון לקומיקס וקריקטורה בחולון.
שלוש תערוכות יפתחו במוזיאון באותו הערב. התערוכה שלו, ‘העולם בדרכי נעם’, מוצגת באגף הבינוני, מימין. “לכאורה אני לא אמור לדעת מה יהיה בתערוכה” סיפר לי מבודח, “שלחתי לקישקה (אוצר התערוכה) אוסף תיקיות עם העבודות שלי והוא בחר בסודיות מוחלטת. אבל אז המעצבים שלחו לי בחזרה רשימה ארוכה של סקיצות ועבודות לסריקה מחדש”, שנינו צחקנו. “וזו הפעם הראשונה שעושים לך תערוכה?”, שאלתי. “זו תערוכה ראשונה שהיא עלי, זאת אומרת שאני נושא התערוכה” הוא מודה במבוכה קלה. “איך זה מרגיש?” הסתקרנתי, “זה מרגיש קצת מיוחד” נעם עונה בספקנות מסוימת, “אבל לא יודע, עד עכשיו לא נורא התרגשתי, אולי בראשון אחר הצהרים אתחיל להעלות טורים”. “ואתה מתכוון לנאום?” שאלתי, “אני אגיד כמה דברים”, הוא אומר ומיד מסתייג “ביקשו שאגיד כמה דברים. לא יותר מידי, שיהיה קצר”.
“אז כשעושים עליך כזו תערוכה ,יש לך איזו מילה בנוגע למה יוצג?” התעניינתי - “קישקה הודיע לי מראש שהוא לא מתכוון להיוועץ בי ושהוא לא הולך להראות לי במה הוא בחר” נעם מצהיר בדרמטיות משועשעת, “וזה היה מקובל עלי לגמרי”. “אבל אתה יכול להעריך מה יהיה שם על הקירות?” נסיתי לגשש, “אני חושב שרוב מה שהקישקה בחר זה קומיקסים, איורים לעיתונות וספרי סקיצות, אבל אני לא אדע בוודאות עד שאראה את התערוכה”.
כשהגענו לסוף הראיון שאלתי: “משהו אחרון שתרצה להוסיף?”. “אם מישהו רוצה להגיע לפתיחה, הוא מוזמן” אמר בנחת, “רק שיודיע בבקשה, לי או למוזיאון. הכניסה אומנם חופשית, אבל המקום קטן וכדאי שידעו כמה מגיעים”. הבטחתי לו שאכתוב את זה. “אתה תגיע?” שאל בפתאומיות, “אגיע” עניתי, “טוב, אז אספור גם אותך. המארגנים קצת חוששים מכמות האנשים. הם רוצים לדעת כמה קרקרים לקנות”.
(פתיחת תערוכה - ‘העולם בדרכי נעם’, אוצר: מישל קישקה, עיצוב: Keren & Golan, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון, 03 מרץ, 18:30)
ניר לוי בגיוס המונים לספרו החדש Age of Canaan. הספר, ובו 150 עמודי קומיקס אפיים, מספר פרקים נשכחים במיתולוגיה הכנענית. הפרויקט כבר השיג את המימון המינימלי הנדרש, אך תמיכה נוספת תאפשר לניר לצאת עם הפתעות ומתנות נוספות לתומכים. חבל לפספס! »
—
מכירת ספרי קומיקס ורומנים גרפיים בפתיחת גלריה ״אילו״. לצד השקה חגיגית של הגלריה החדשה בתערוכה רבת משתתפים*, יעמדו דוכנים בהם יימכרו איורים, הדפסים וספרי קומיקס, של מאיירות ומאיירים המשתתפים בתערוכה (גלריה אילו, טבעון, 09 מרץ). לפרטים »
*גילוי נאות, גם אני בין המשתתפים - תבואו להגיד שלום :)
—
גלריית צילומים מאירוע ‘חוצות הברווז’ עלתה לרשת. לאחר שנדחה בגלל מזג האוויר הסוער, התקיים בשישי הקודם אירוע חוצות הברווז (23 פבר’) להשקת ‘ספר מלחמה’ החדש של חבורת איי4. לכל מי שפספס ורוצה טעימה מהאווירה המחשמלת, הנה תמונות:
למעוניינים לרכוש את הספר החדש, יש לפנות לגלנדון ואיזבלה, שייעזרו בשירותיהם האדיבים של ‘ביט’ ודואר ישראל. בעתיד הקרוב הספר צפוי להגיע גם לחנויות. צפו לעדכונים.
—
פרויקט גרנדיוזי חדש ומתוקצב, השואף להקים תעשיית קומיקס מקומית על-פי המודל האמריקאי, יוצא לדרך. יוצר הקומיקס היהודי ג'ורדן בי גורפינקל והמכללה הישראלית לאנימציה ועיצוב (IAC), נתנו השבוע את אות הפתיחה למסע שההכנות אליו התנהלו עד כה מאחורי הקלעים וכעת יוצא לאור. מדובר בפרויקט ענקי שמטרתו יצירת סדרת נובלות גרפיות על בסיס כל סיפורי התנ"ך. לצורך ביצוע המשימה, שואפים היזמים להקים תשתית רחבה, כזו שטרם נראתה בארץ, ובה עשרות (אם לא מאות) יוצרות ויוצרים, שיעברו הכשרה בת שנה, בקורס חדש שפותח לטובת המשימה: "קומיקס אמריקאי ונובלות גרפיות" (החל ממאי). הקורס יכשיר את המשתתפים בכל שלבי היצירה, על-פי המודל האמריקאי של פיזור סמכויות ושרשרת הפקה. הקורס מיועד ליוצרים מנוסים וילווה בסגל מקומי ובינלאומי. לאחר השלמת הקורס יצאו הבוגרים למסע ארוך שסופו טרם ידוע, אך מוערך בכשבע שנים לפחות. הפרויקט השאפתני הזה בוודאי עוד ישוב וידובר כאן בעלילות, אז צפו לעדכונים. לפרטים נוספים והרשמה »
—
דקל שי שחורי סוקרת את ספרי ‘Edenfrost’. לאחר שקראה את שני הספרים הראשונים בסדרה שכתב עמית טישלר, מפרסמת דקל שי שחורי סקירה מקיפה במגזין ‘פורטפוליו’, בה היא מדברת על מוטיבים מרכזיים ונקודות מפתח בעלילה: “הצבעים, כמות הפריימים, התנועה בתוכם, הקולות – כל זה נראה, נשמע ומרגיש בדיוק כמו שחוברת קומיקס אמריקאית אמורה להיראות.” (דקל שי שחורי, פורטפוליו »)
—
תנודות בשוק הספרים. “רשת הספרים סטימצקי תרכוש 25% מהפעילות המסחרית של הוצאת עם עובד מיסודה של ההסתדרות. לצד ההשתתפות ברווחי ההוצאה, ההסכם מקנה לסטימצקי מקום בדירקטוריון ההוצאה ו-25% מכוח ההצבעה במוסדות המוסמכים של ‘עם עובד’.” (‘מה שכרוך’, יובל אביבי ומיה סלע »)
(תודה לגבי טרטקובסקי שמסר את הידיעה)
סטודיו, תל אביב (אליפלט 23): 40 מ"ר, מואר ומרווח עם תקרה גבוהה, מקלחון, שירותים ומטבח, מחולק לשני חדרים עם מזגן. 3,100₪ (לא כולל מע”מ וחשבונות), דמי ניהול נמוכים. לפרטים: צחי »
“במיקום מעולה, מול תחנת רכבת קלה אליפלט”