מחפש את עצמו
דור כהן עם חוויות מהתואר השני בלונדון
השנתיים האחרונות בהן חייתי כמאייר הובילו אותי לצומת דרכים: מצד אחד הרגשתי התפתחות, כשפרויקטים מעניינים התחילו סוף-סוף להגיע, ומצד שני העבודה פשוט לא הייתה משתלמת. שתיי אפשרויות עמדו בפני — או לשלב יותר עבודות עיצוב, או לחפור בתוך עצמי ולהוציא משהו חדש, מקורי, משהו שלא הכרתי. ידעתי שאני רוצה להישאר מאייר, לגלות מה עוד אני יכול לעשות, והבנתי מה דרוש לי — מחקר עצמי! כך התגבשה ההחלטה על תואר שני.
החוויות מחילופי הסטודנטים בתואר הראשון עודדו אותי לנסות לימודים בחו"ל, הבעיה הייתה שלא חסכתי מספיק ומלגה הייתה האפשרות היחידה שלי. למזלי הצלחתי להתקבל למלגת קרן קלור לתואר שני בתקשורת חזותית ב-RCA או בשמו המלא Royal College of Arts, שבלונדון.*
הלימודים פה נמשכים שנה (ספט'-אוג'), עם שלושה סמסטרים. בדיוק סיימתי את הסמסטר הראשון, בו שולחים אותך לנסות כל מיני דברים ומפגישים אותך עם עולם המושגים של המחלקה. אנחנו לומדים יומיים-שלושה בשבוע, אבל הציפייה שכל סטודנט ימלא לעצמו שבוע עבודה מלא. בסמסטר השני ממשיכים עם הקורסים אבל כבר אמור להיות לך רעיון לפרויקט הגמר עליו תעבוד בסמסטר השלישי. בכיתה אנחנו יושבים כל הסטודנטים יחד (צלמים, מאיירים ומעצבים), כשלכל סטודנט יש שולחנון קטן ומרצה אישי שמלווה אותו, מישהו שעוזר לפתוח את הראש.
הרבה סטודנטים פה מכווני תעשייה, אבל המוסד עצמו מוכר בשל הנטיות האומנויות שלו, קצת כמו בצלאל. כך שיש מעין התנגשות בריאה בין הרצון של הסטודנטים לפרנסה, לרצון של הסגל שהם ישימו אותה בצד. איתי לומדות עוד ארבע סטודנטיות ישראליות ואני מרגיש שמשהו מהישראליות שלנו עוזר פה.
הדגש בלימודים הוא מאוד אישי — הסטודנט לומד בעצמו. ההתקדמות, העבודה וההשקעה שתעשה היא מה שתפיק מהלימודים. אתה במסע משלך. זה מאוד שונה מהתואר הראשון בו רוב הקורסים הם מעשיים ומכווני נושא. כאן הכל יותר אבסטרקטי, עם דגש חזק על קונספט, במטרה להרחיב את “העשייה”. השאלה התמידית היא “?What is your Practice”. הכל מונע מעשייה והיוצר שפועל סביב העשייה שלו, בתקווה לזהות משהו אמיתי ואישי משלך.
עד כה השתדלתי לנסות הרבה דברים משונים, אבל אני עדין מגדיר את עצמי כמאייר וקומיקסאי. ולמרות שהמלחמה בישראל הופכת את היצירה להרבה יותר מאתגרת, קשה לא להרגיש כאן מופרה. מה שכן צריך לזכור, מי שיגיע לכאן בציפייה לעולם אחר יתאכזב, בסופו של דבר גם האנגלים פותרים בריפים. זו אומנם חממה נהדרת שעוזרת לזרז תהליכים פנימיים, אבל אני יודע שהפירות האמיתיים ייקטפו רק אחרי התואר. ◊
*מלגת קרן קלור (שהופיעה בסקירת עלילות הקודמת) פתוחה להרשמה לשנת הלימודים הבאה. לפרטים »