“ב-2019 נסעתי לטיול הגדול אחרי צבא, לשלושה חודשים בהם ניסיתי לפרוץ לתעשיית הקומיקס האמריקאית”, סיפר לי עמית משה אורן באי-נוחות על התקופה שכמעט שברה אותו. בגיל 22, אחרי שנים בהן עבד על אסופת סיפורים משלו ושכר אומנים שיצרו מהם קומיקס, יצא לארצות הברית מלא תקווה. “הלכתי עם החוברת שלי לכנסים, השתתפתי בפסטיבלים, פגשתי יוצרים ועורכים, לכולם אמרתי: בבקשה! תנו לי צ'אנס, תנו לי לפרוץ!” — זה לא הלך לו. “הרבה דברים למדתי על עצמי בתקופה הזו, גם על קומיקס”, אמר בטון מפוקח, “איך למכור אותו ובעיקר איך לא. כשחזרתי לארץ הייתי ממש על סף פרישה. עשיתי כל מה שאמורים לעשות ופשוט לא הצלחתי”.
“אבל איך הגעת לקומיקס מלכתחילה?” שאלתי, ”הרי רוב היוצרים, לפחות בישראל, מתחילים מרצון לצייר?” — "מגיל קטן הייתי מעריץ מושבע של באטמן!” הכריז בגאווה. מגיל 6 עד 14 הוא כבר צפה בכל מה שבאטמן הופיע בו אי-פעם: סרטים, סדרות, הכל. אפילו הסרטים הישנים המצחיקים ההם שאף אחד כבר לא רואה. “אחרי שסיימתי עם אלה, שאלתי ‘מה עוד?’. כך גיליתי את עולם הקומיקס ופשוט נשאבתי פנימה.” — ”בגיל 17 התחלתי לכתוב תסריטים קצרים ולשכור מאיירים באינטרנט”, המשיך, וכשראה את הפרצוף המופתע שלי הוסיף: “התחלתי ממש בקטנה, משני עמודים, אחר כך ארבעה, פרסמתי באינטרנט, בעיקר בטוויטר. לאט-לאט יוצרים מעולם האינדי קומיקס האמריקאי התחילו להכיר אותי. היום הרבה מהם הפכו לחברים”.
השיחה נקטעה כשמלצרית הגיעה ושאלה מה נזמין. אני ביקשתי לימונדה, עמית הזמין מיץ לימון-תות גרוס והמשיך בסיפור: “אז באותם ימים, אחרי שחזרתי לארץ והייתי על סף פרישה, ראיתי במקרה פוסט ברדיט של בחור קנדי בשם דומיניק בוסטמנטה”. דומיניק היה לקראת סיום האוניברסיטה וחיפש כותב שיפתֶח איתו את העולם לדמויות שצייר. “הראיתי לו את החוברת שעשיתי לארה"ב והוא בחר בי מתוך 6-7 כותבים אחרים”. בתחילה דומיניק חשב ליצור קומיקס אינטרנטי, אבל עמית, אחרי שראה את הפוטנציאל הציע: “בוא נעשה מזה רומן גרפי!” - דומיניק “זרם”. הם קראו לקומיקס שלהם Kloud 9 - אופרת חלל קווירית על זוג צעיר: יתום מכדור הארץ וחייזר מהחלל החיצון, שבורחים ברחבי הגלקסיה יחד עם האמא המאמצת של החייזר.
בדצמבר 2020 הם השתתפו באירוע בטוויטר בו מפרסמים פיטצ’ קצר ובמשך 24 שעות אנשים מהתעשייה עוברים על ההגשות בחיפוש אחר כישרונות חדשים. “פרסמנו את הפיטצ’ שלנו וחיכינו. במשך כל היום לא קיבלנו אף פניה והיינו ממש נואשים. פתאום, בשעה האחרונה, מישהי בשם אריקה טרנר, כפרה עליה, מ-IDW (עורכת בכירה לתוכן מקורי - ב.מ) פנתה אלינו ואמרה שהיא רוצה לשמוע עוד. היינו בטוחים שעובדים עלינו”. אחרי שהם ווידאו שזה אמיתי (“כי אחרת זה היה מאוד מביך”), דומיניק ועמית שלחו מייל וקבעו שיחת זום. “תוך כדי חיפשנו סוכנת שתייצג אותנו, כי התעשייה הזו ידוע לרעה באופן שבו היא מטפלת ביוצרים וגם כדי להשיג עוד עבודות”. בסוף הם חתמו על טרילוגיה. “ויש צפי לסיום?” שאלתי. “כנראה ב-2025, אבל לצערי עדין לא סגור מאה אחוז”.
“יש עוד דברים שאתה עושה?” הסתקרנתי. “אני עדין לא מקבל עבודות מהסוכנת” ציין בנחת ונראה שהעניין כלל לא מטריד אותו “אז בינתיים אני יוצר לעצמי עבודות”, אמר ושלף בגאווה שתי חוברות קומיקס עם הכותרת Headcases #1 (אחת מהן היא החוברת עם השער החליפי). Headcases הוא סיפור על הילה ורמון, שני נערים מניו יורק, שבורחים מרוצח שכיר, רשויות החוק, וחברי כת זדונית, לאחר שגנבו ברכבת התחתית תיק עם דבר מוזר ומפתיע בתוכו. החוברת היא הפקה משותפת של עמית עם היוצר האמריקאי לזלי ג'וליאן. “מה זה אומר להיות ‘היוצר’ של Headcases?” שאלתי, אחרי שעמית עבר איתי על רשימת הקרדיטים בעמוד הראשון, שם הוא מופיע כ-AJ O.Mason (“בכל דבר שאני עושה אני אוהב שיש לי דמות”). “זה מתחיל מלהביא רעיון” הסביר, “מעבר לזה אנחנו בעצם מפיקים את הקומיקס: משלמים לצוות, אחראים על שיווק, הפצה, הבאה לדפוס ועיצוב החוברות”. החוברת הראשונה מתוך ארבע יצאה ביוני 2023 במימון המונים, בעיקר בתמיכת מכרים, משפחה וחברים מקהילת היוצרים העצמאים. הם אפילו הצליחו לגייס כמה יוצרי קומיקס מהתעשייה, אחרי שהתראיינו לפודקאסטים בארה”ב.
בדיוק כמו בטיול הקשה מ-2019, גם הדרך של Headcases נראתה חסומה. “התחלנו עם פרזנטציות לחברות הגדולות באמריקה, ע”פ ההנחיות שמופיעות באתרים שלהן, ולא התקבלנו באף אחת”. עם זאת, נשמע שהפעם הדחייה כבר לא מפחידה אותו : “התוכנית שלנו היא להוציא את הסדרה במימון המונים ואז, אחרי שהסדרה תסתיים, לחזור לאותן חברות ולהגיד להן: היי, אתם רואים, לסדרה הזו יש קהל”. המטרה של עמית וג'וליאן היא להביא את הסיפור לתעשייה בכל דרך אפשרית. אחרי שאמרתי לו שהיכולת שלו לגרום לדברים לקרות בעולם היא סופר מרשימה, הוא אמר בפשטות: “אני משתמש בכלים של המאה ה-21 כדי ליצור יצירות שאחרת לא היו קורות”. עמית מעריך שהחוברת השנייה בסדרה תתחיל קמפיין מימון המונים ביוני-יולי השנה ואם תצליח תתפרסם ב-2025. “לוקח זמן להפיק הכל” התנצל בחיוך, “יש לנו צוות מגוון”. ככה זה כשהכותבים הם אמריקאי וישראלי, הצייר מברזיל, הצבעית מאינדונזיה ומעצב הטקסטים מארה”ב.
כשקמנו לקופה שאלתי את עמית איך היה להחזיק את החוברת של Headcases בפעם הראשונה, “מוזר בקטע הכי טוב בעולם” אמר והיה ברור שהוא מתכוון לזה, “כל האנשים האלה שתמכו, לא מובן מאליו בכלל”. — “משהו לסיום?” שאלתי, “תקנו את החוברת של Headcases בחנויות (קומיקאזה והאגם הגווע), או ישירות ממני, ותעקבו אחרי באינסטגרם”. ◊